בשאיפה שלנו לחברה מכילה יותר, חשוב להכיר ולטפל בחסמים השונים איתם מתמודדים אנשים עם מוגבלות מדי יום. בעוד שהנגישות הפיזית נמצאת לעתים קרובות בחזית הדיונים, חשוב לא פחות להכיר בהשפעה העמוקה של שירותים בלתי נגישים על הרווחה הנפשית והפסיכולוגית של אנשים מוגבלים. כפסיכולוג תל אביב ב"סדנה"- אני נתקל לא פעם בנקודת המבט השונה של אנשים עם מוגבלות. את נקודת מבט זו קשה להסביר לאדם שלא חווה מגבלות. מאמר זה נועד לשפוך אור על המחיר הנסתר שמשלמים נכים בשל היעדר נגישות בתחומי חייהם השונים.
בידוד:
חוסר הנגישות המתמשכת של השירותים עלולה להוביל ללחץ רגשי ולתחושות של בידוד בקרב אנשים מוגבלים. כאשר שירותים כמו תחבורה ציבורית, מתקני בריאות, מוסדות חינוך ומקומות בילוי אינם מתוכננים להתאים לצרכיהם, זה מעביר מסר שהשתתפותם והכללתם בחברה אינם מוערכים או נחשבים. מסר זה יכול להוביל לתחושת בידוד עמוקה, מכיוון שאנשים עם מוגבלויות עלולים להרגיש מודרים מהיבטים חיוניים של חיי הקהילה.
הערכה עצמית נמוכה וזהות מוגבלת
חוסר נגישות יכול להשפיע באופן משמעותי על ההערכה העצמית וגיבוש הזהות של אנשים עם מוגבלויות. כאשר הם נתקלים במחסומים המונעים מהם לגשת לשירותים מהם נהנים אחרים, הדבר מחזק תפיסה עצמית שלילית וראיית האדם את עצמו כמוגבל בהישגיו וביכולתו . הצורך המתמיד בסיוע או בהסתגלות כדי לנווט בסביבות בלתי נגישות עלול לשחוק את תחושת העצמאות שלהם ולהגביל הזדמנויות לצמיחה והתפתחות אישית. חוויות כאלה יכולות לתרום לתחושות של חוסר התאמה ותחושת ערך עצמי מופחתת. כפסיכולוגים תל אביב בסדנה נדמה לנו שעלינו להדגיש שנגישות לא עוסקת רק בהסרת חסמים פיזיים עבור האחר אלא גם ואולי בעיקר בהגדרה של עצמנו והמגע שלנו עם כל מה שאנו מרחיקים מאיתנו.
חרדה ומתח מוגברים:
היעדר נגישות בשירותים שונים עלול להוביל לחרדה מוגברת ולמתח כרוני בקרב אנשים מוגבלים. חוסר הוודאות והאתגרים הקבועים הקשורים בגישה לצרכים בסיסיים כמו תחבורה, בריאות ותעסוקה יכולים לגבות ואף גובים מחיר ברווחה הנפשית שלהם. הפחד מחוסר יכולת להשתתף בפעילויות או לגשת לשירותים חיוניים עלול ליצור מצוקה פסיכולוגית משמעותית, שעלולה להתבטא בהפרעות חרדה, תסמיני דיכאון או אפילו הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).
הזדמנויות מוגבלות ומחיר כלכלי:
שירותים בלתי נגישים מגבילים לעתים קרובות את ההזדמנויות הזמינות עבור אנשים עם מוגבלויות, מה שמוביל לקושי כלכלי ולחץ פיננסי. גישה מוגבלת לחינוך ולהכשרה מקצועית עלולה לפגוע ביכולתם להבטיח תעסוקה או להתקדם בקריירה שלהם. זה לא רק משפיע על היציבות הפיננסית שלהם אלא גם מחזק את התפיסות השגויות החברתיות לגבי היכולות שלהם. העומס הכספי הנובע מכך עלול להחמיר בעיות בריאות הנפש ולתרום לתחושת הדרה מהחברה המרכזית.
הפנמה של האשמה עצמית:
ההשפעה המצטברת של שירותים בלתי נגישים עלולה להוביל לנרטיב המופנם סביב האשמה עצמית בקרב אנשים מוגבלים. כישלונה של החברה לספק סביבות ושירותים נגישים יכולה ליצור תפיסה המרמזת על כך שהמוגבלות היא כישלון אישי של הפרט ולא בעיה חברתית. אמונה מזיקה זו יכולה להיות מופנמת על ידי אנשים מוגבלים, מה שמוביל לתחושת אשמה עצמית, הערכה עצמית נמוכה ומונולוג פנימי מחליש. הנטל של ניווט במרחבים בלתי נגישים מוטל בטעות על הפרט ולא על המחסומים המבניים העומדים בפניו.
מי אנחנו:
"הסדנה" -חוגי אמנות וטיפול פסיכולוגי יצירתי, מאגדת הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הנפשית אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". אנו מציעים גם טיפולי נוירופידבק כדרך לעבוד ולתמוך בפלסטיות של המוח וכאפשרות לטיפול קצר מועד.
סיכום:
התמודדות עם המחיר הנפשי והפסיכולוגי שמשלמים אנשים עם מוגבלות בשל היעדר נגישות לשירותים שונים היא צעד חיוני לקראת בניית חברה מכילה באמת. זיהוי הלחץ הרגשי, הבידוד, ההערכה העצמית המופחתת, החרדה המוגברת, ההזדמנויות המוגבלות והיכולת המופנמת חיונית לטיפוח שינוי חיובי. חובה על קובעי המדיניות, נותני השירותים והחברה כולה לפעול באופן אקטיבי לפירוק חסמים, קידום נגישות והבטחת השתתפותם המלאה ורווחתם של אנשים נכים. רק כך נוכל באמת ליצור חברה שבה כולם יכולים לשגשג, ללא קשר ליכולותיו.